ב"ה ג סיון ימי ההגבלה תשע"ח
הנוהג בדרך כלל של כותבי ספרים הוא לכתוב תודות והתנצלויות בסוף ההקדמה. אולם, אני רואה חובה לעצמי להתחיל בתודות ובהתנצלויות כבר בתחילה.
הקדמה זו מיועדת לקריאה בעיון לצאצאי, בני ובנותיי, חתני וכלותיי, נכדיי, נכדותיי וניניי.
הקדמה זו היא לספר זיכרונותיי, המיועד בעיקר לכם, על מנת להשקיף על התקופה של שנות חיי הפעילים, ולהעניק הבנה למצבים מסוימים אשר העמידו מולי, בנסיבות הזמן והמקרים, יריבים וגם ידידים.
התודות להתרחשויות ועל העזרה המתמדת והבלתי נלאית, לאפשר לי לעבור תקופות סוערות אלו, אשר לדעתי היתה להם השפעה רבה על עיצוב ימי חיינו כאן – הם לרעייה ולאמא הטובה בעולם, אשר נולדה בבית מלא חסד וצדקה, וצמחה יחד איתי אל תוך הים הסוער, בניווט נתיב החיים כאן.
אימנו מרים – אשר התייתמה בגיל צעיר מאוד מסבתא שרה הינדא ע"ה, גודלה בידי ידיו האוהבות של סבא שלמה זלמן גוטמן ז"ל, איש חסיד וירא שמים, אשר נהנה מיגיע כפיו והיה בעל הכנסת אורחים ומגבאי בית כנסת חסידי גור בשכונות קראון הייטס ובורו פארק, מגבאי ישיבת חידוש הרי"ם, ומקורבי אדמו"רי גור לדורותיהם.
התחברות בימי נערותה לנערות בנות גילה מחסידות חב"ד, הביאו אותה להחלטה שמקומה בחב"ד, בראותה את היופי ואת היושר שחסידי חב"ד גאים בהם.
על אמא שתחיה נאמר: "שלי ושלכם שלה היא". עמדה לימיני כאשר נישאתי לה והלכה אחריי לארץ ישראל, בעוזבה את בית אביה ובאה לחיות את חיינו בארץ, על פי הוראת הרבי זי"ע – ומכיוון שכך, כל הפעילויות והמעשים הטמונים בספר זה שלפניכם, אמא היתה שותפה מלאה בכל הנעשה, יומם וליל, כאשר בתינו רחש מידי ערב עשרות מבקרים אשר באו לבקש את עזרתנו, בחיים הציבוריים ככל אשר ניתן לאל ידינו.
בהמשך סללה בכוחות עצמה את דרכה בחינוך הגיל הרך לילדי ישראל בעירנו קריית מלאכי ובכל ערי ישראל, עד שהפכה ליועצת בהא הידיעה לחינוך הגיל הרך, על מנת שנטיעות אלו מיום היוולדם יגדלו באופן ישר כציווי תורתנו הקדושה, לתורה ולחופה ולמעשים טובים התודה נתונה לך מרים, שתזכי להמון המון נחת מכל צאצאייך ומכל חניכייך ולאריכות ימים ושנים טובות.
אתם ילדיי וצאצאי למשפחת בלוי המפוארת, ביכולתכם להתגאות בייחוס משפחתכם, אשר כולכם התברכתם בכישורים ברוכים ודבקות במטרה ובאופן ישר כסרגל, מבלי לזוז מלא נימה מהדרך שהותוותה לנו על ידי אבותינו ורבותינו.
בזמנו התגאה בפניי הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, כי הוא מהעשור השלישי של שלשלת הרבנות בישראל ובעולם. תגובתי אליו הייתה, שאני גאה להיות צאצא לדורות רבים מאוד של שמשים לרבנים מישראל, וספק גדול בעיניי אם גאוותו יכולה לעלות על גאוותי.
סבינו הגדול, הרב משה בלוי ז"ל, קברניטם של יהודי ארץ ישראל, מייסדה של אגו"י בארץ ישראל, השמש הנאמן ביותר שהיה לגדולי ארץ ישראל ובעיקר רבני ירושלים – רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל ורבי יוסף צבי דושינסקי זצ"ל – שלפי הוראותיהם והדרכותיהם ניווט את ספינת היהדות החרדית בארץ ישראל, החל מלפני מלחמת העולם הראשונה עד לאחר תום מלחמת העולם השנייה, לקראת הקמתה של מדינת ישראל.
משפחתנו נמנית על המשפחות אשר יסדו והקימו והנהיגו את יהודי ארץ ישראל מזה קרוב ל 200- שנה – משפחות ריבלין, אורנשטיין ובלוי, כאשר זקנינו ממשפחת אורנשטיין היו מראשי חסידי חב"ד בארץ ישראל, ומנהלי כולל חב"ד בארץ ישראל, אשר מלווים אותה מאז יסודה על ידי אדמו"ר הזקן ועד ימינו אלו.
הספר שלפניכם מקפל בין דפיו את התהוות חסידות חב"ד בארץ והתפתחותה של חסידות חב"ד בארץ, בתקופה שבין שנות הכ"פים הראשונות עד לתקופתנו עתה.
בשונה מכל ספר זיכרונות אחר, בספר זה יש דברים שכתבתי רק כקליפת אגוז, במילים ספורות בודדות, למרות המעש הרב שעמד מאחוריהם, זאת משום שלא מצאתי חשיבות מיוחדת להרחבת יתר בנושאים אלו. מאידך, כמה נושאים זכו להתייחסות רבת-היקף ולפרטי-פרטים, וזאת על מנת שאתם צאצאי תדעו לשפוט, על פי מידת היושר וההגינות והענווה הדרושה, דברים שהגיעו ביריבויות רבות היקף בתוככי חב"ד. כמובן שכל צד יש לו את האמת שלו (על כל פנים חושב שהאמת היא נר לרגליו).
ספר זה, על דפיו, בא להציג את האמת שלי, כשהיא מגובה במסמכים ובעובדות אמת, ולמרות גאוותי בפעולות אלו, נכתב הדבר מתוך יושר והגינות ואפילו בעניוות מה.
מטבע הדברים, לא חסכתי, ולפעמים אפילו בבוטות, את שבט לשוני ועטי מאישים שונים ומגוונים בתוך סידות חב"ד. סומך אני על חזקתי בכך שאבות אבותיי, עוד מלפני 200 שנה ועד היום הזה, כולם היו עילי ציבור בעלי ניקיון כפיים, בעלי מחשבה טהורה, ובעיקר לא לסטות מן האמת כפי שהיא. מכאן גם התנצלותי בפני כל אלו שיראו את עצמם כנפגעים מלשוני ומעטי. אדרבה, יואילו בטובם להציג את עמדותיהם על מנת שיראה הקהל וישפוט.
זכיתי שענק הפעילות החב"דית, הרב חמ"א חדקוב זצ"ל, אשר עמוד היושר הלך לפניו, היה ממורי דרכי בשעות רבות של שיחות ואפילו גילויים מתוך החדר פנימה; דמות נוספת שעומדת מולי בחוכמתו, ביושרו ובפקחותו הינו הרב בנימין א' גורודצקי ז"ל, אשר הקדיש לי מאות רבות של שעות גם בביקוריו וגם בביקוריי בארה"ב, בשיחות עומק ובשיחות נפש – והעניק לי את המרחב והעומק הנכון איך להשקיף על דברים; ומורה דרכי העיקרי, הלא הוא הרב אפרים וולף ז"ל, אשר ביכולתי להעיד כי במשך עשרות שנות פעילותי במחיצתו, שלא נכשל חלילה בהגזמה ועל אחת כמה וכמה בעקימת האמת. תוכו היה כברו.
"ר' אפריים", כפי שנקרא בפינו, בתמימות וביושר אין סופי ובהגינות מוחלטת, הנהיג וניהל את מוסדות חב"ד בארץ ישראל וזכה להיות בא כוחו של הרבי בארץ ישראל.
זכות אדירה זאת, לעבוד במחיצתם של שלושת ענקים אלו, לא תסולא בפז ואינני מכיר אישיות כלשהי בחב"ד כיום, המסוגלת למלא את מקומם. לפי הוראתו של הרב חדקוב כתבתי במשך שנות עבודתי בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש ובכלל המוסדות, קרוב ל 8000- מכתבים אל הרבי, בהם דיווחתי על הנעשה במוסדותינו לטוב ולמוטב.
זכיתי להימנות על "סיירת המטכ"ל" של הרבי זי"ע ועל פי הנחיות שלושת האישים הנ"ל, שהדריכוני ככל אשר יכלו, הצלחתי במסגרת זו, כאחד שפועל מאחורי הקלעים, ליזום מאות פעולות לטובת ולרווחת מוסדות חב"ד, בארץ ובעולם.
כוונתי ב"סיירת מטכ"ל", שם המושאל מעגה צבאית על קבוצת חיילים אשר מבצעת את פעולותיה בחשאיות מוחלטת ומבלי להתבלט, לא בכתב ולא בעל פה, לא בעיתונות ולא בטלוויזיה – ומבצעת את פקודות הרמטכ"ל באופן החשאי ביותר, כאשר לפעמים פקודות כאלו באות בניגוד למדיניות רשמית של הרמטכ"ל, ואינך יכול להתגונן מול שום גורם אחר. עליך לקבל את הדין שפעילותך נעשתה כדעה עצמאית.
גם מקרים כאלו היו מנת חלקינו במסגרת ההתקשרות לרבי זי"ע, ולזאת כוונתי שזכיתי להיות ב"סיירת מטכ"ל" – והנמשל מובן וד"ל (לעניות דעתי, מעטים הם הקשורים לרבי שמבינים משמעותה של מסירות נפש זו).
בדפים שלפניכם תמצאו גם דברים מסוג זה, ממקור ראשון.
מחובתי לציין קבוצה של אישים גדולים וחכמים, עסקנים מהשורה הראשונה ורבנים דגולים, אשר ליווני בתחנות השונות ובדרכים המובאות בספר זה.
כפי שכבר ציינתי לעיל, שלושת האישים שהזכרתי, ולאחר מכן במסגרת פעילותי במועצה דתית בקעת הירדן – זאב רוזנברג, שמואל שקדי, ישראל נדיבי, דובי טל, וחברי לעבודה שלמה לנדא, לצד עשרות המשגיחים ומנהלי בתי המלון.
במסגרת עבודתי הנפלאה במשרד החינוך, בראש וראשונה מר בנצי דל שהדרכני ועזר לי להתקדם במעלה ההר; ידידי וחברי יוחנן בן יעקב, מזכ"ל בני עקיבא לשעבר, אשר פתח לי פתח רחב בפעילות בחבר המדינות;
עשרות שלוחי הרבי שזיכוני שאתן את ידי להתפתחויות האדירות של פעילויות חב"ד בחבר המדינות – ומובן מאליו, בראש ובראשונה, מר לוי לביוב, אשר הסכים לקבלני כשותף למפעליו הגדולים בשדה הפצת היהדות ברחבי ברית המועצות לשעבר ובמסגרת יהודי בוכרה בארץ, ועל כך הכרת הטוב לאיש טוב וחסד, ר' זלמן סטמבלר, אשר עשה את ההכרות ביני לבין מר לוי לביוב.
לרבה של בני ברק, הרב משה יהודה ליב לנדא, אשר זיכני להיות שותף בהחזקת כולל האברכים שבראשותו, וכן לידידי שאול יהלום (נכד אדמו"ר הזקן), יהושע טלר, וידידיי בדירקטוריונים השונים אשר כיהנתי בהם – יכין זן לכל, חברה עולמית של הסוכנות היהודית, חברת יעסור, לחבריי וידידיי בעירי קריית מלאכי, ובראשם למורנו ורבינו הרב חיים שמעון פינטו שליט"א, ראשי הערים לדורותיהם, ומנכ"לי משרדי החינוך והדתות לדורותיהם, לחבריי במועצה הדתית קרית מלאכי, ואחרון חביב כאח לי, הרב דוד פישר.
בזאת אני גם מתנצל בפני עשרות ומאות פקידים ועובדים, בכל המוסדות שזכיתי לעבוד בהם, ואשר במרצם הרב אפשרו לי להצליח במשימות הכבדות שהוטלו עלי ושנטלתי על עצמי, על שלא הזכרתי בשמותיהם ובפרטיהם, כי רבים הם מספור.
לסיום: ארבעה אחים נולדנו וגדלנו בבית אבינו. אחינו הגדול, פוסק הדור דוד יענקל (הרב יעקב בלוי זצ"ל), אשר כמלך היה לנו שלושת האחים הבאים בתור; דוד טוביה שליט"א; דוד עמרם שליט"א; אשר ארבעתנו, כל אחד בשטחו הוא, הצליח הצלחות מופלגות בעשיה ובתפקידם החשובים והגדולים של כל אחד.
שלושת האחים שלי הילכו לפני עם זרקור, להראות לי את הדרך אשר בה נלך, ובמשפחתי זו גאה אני מאוד. ותחי משפחת בלוי לתפארת הארץ ויושביה.
אמת דיברתי
יוסף בלוי